זיכרונותיו של אריק אכמון מהשירות במלחמת ההתשה בשנת 1969.

השירות במלחמת ההתשה בשנת 1969

"מועד א' – השירות בבקעת הירדן

מבוא

בחורף 1969, בעיצומה של 'עונת המרדפים' בגיזרת בקעת הירדן נקרא גד' 28 של חט' 55 ל'תעסוקה מבצעית' בת 40 ימים בגזרה. כמקובל חולק הגדוד לשני חלקים בני 3 פלוגות (פלוגות הגדוד האורגניות שתוגברו בפלוגות חטיבתיות). את מטה הגדוד המוקטן, שהוצב בחלק הדרומי של הגזרה (המטה במשטרת יריחו), היה צריך לתגבר בקציני מטה מקצועיים. אני אז קמ"ן חט' 55, התבקשתי ע"י המח"ט מוטה גור (בסוג של בקשה ש'אי אפשר היה לסרב לה') למלא את תפקיד הקמ"ן של הגדוד הדרומי בפיקודו של המג"ד יוסי פרדקין ז"'ל. למותר להגיד שכסטודנט שנה ג' בחוג לכלכלה המתפרנס מעבודה במשרה מלאה בחברת 'כימאויר', הייתה בקשה זאת לא קבילה לחלוטין, אך כאמור – אי אפשר היה לסרב. נפרדתי מחובות ה'יום ‘DY והתייצבתי במטה הגדוד שכלל את הוותיקים מתקופת שירותי הארוכה בגדוד (צביקי נור כסמג"ד, אמרי טוב כמ"פ ואחרים).

תיאור הפעופות

מחלקות הגדוד פוזרו במוצבים שלאורך הירדן, הדרומי – ליד 'גשר אלנבי' ההרוס, והצפוני – מול 'גשר דמיה' בצפון הגזרה שבאחריות הגדוד. בנוסף הוצבה ליד מפקדת הגדוד ביריחו יחידת 'חילוץ והתערבות מהירה' שכללה שתי מחלקות ופלוגה סדירה של טנקים מחט 7. תפקידה היה להיכנס ללחימה במקרה של תקיפת מוצב וכן להשתתף ב'מרדפים' אחר חוליות מחבלים שהצליחו להסתנן מעבר לקו המוצבים במטרה לנסות להגיע לשטח 'גב ההר' בגדה המערבית. שגרת המחלקות במוצבים כללה תצפיות יום על 'קו המגע' לאורך הירדן, הוצאת מארבי לילה מול נתיבי חציה אפשריים של הירדן וכן ביצוע 'פתיחת קו' מוקדם בבוקר שבמרכזה חיפוש עקבות של 'מסתנני לילה' על 'דרך הטשטוש' שנפרשה בצד המערבי של 'גדר המערכת', שנבנתה על מצוק הירדן' לערוץ הירדן (שבאותו חורף גשום היה מלא במים זורמים). במקרה של איתור עקבות על 'דרך הטשטוש' הופעל מיידית 'מרדף' לאיתור והשמדת חוליית המסתננים.

תפקידי כקמ"ן הגדוד היה לקבל ידיעות מוקדמות ממודיעין 'חטיבת הבקעה' על אתראות לחדירות לילה, לסייר בשטתח לצורך איתור מיקומים להצבת מארבי הלילה, לבקר במשך היום במוצבים ולסכם את Ny” התצפית' שנוהלו על ידם ולנתח את הממצאים שהועלו בהם, (בעיקר לגבי היערכות צבא ירדן (צע"י) שמוצביו הוצבו מול מוצבינו בגדה המזרחית של הירדן) ולהעבירם למודיעין החטיבה. הייתה זאת פעילות מאד אינטנסיבית שלא אפשרה לי להתכונן לבחינות הסמסטר שעמדו בפני באוניברסיטה, זאת כפי שהנחתי לתומי שיהיה באפשרותי לעשות כאשר הסכמתי להצטרף לתקופת פעילות מבצעית זאת, שהייתה כאמור 'מעל ומעברי למסגרת החובה שלי כקמ"ן החטיבה. אירוע באחד הבקרים הוזעקתי מוקדם מאד למוצב שבסיור הבוקר איתר עקבות חדירה מעבר לגדר, זאת לאחר שבלילה המוצב הותקף בירי מקרוב (כנראה כ'פעולת הסחה' לחדירה שבוצעה במקביל). יחד עם גשש ממפקדת החטיבה ומלווה בחולית אבטחה מחיילי המוצב התחלנו בביצוע הנוהל הקבוע של זיהוי העקבות ובדיקת היקף החוליה החודרת וכיוון התקדמותה מערבה. לתדהמתנו שעטה לעברנו על 'דרך הטשטוש' שיירת ג'יפים קטנה המובלת ע"י אלוף הפיקוד – רחבעם (גנדי) זאבי, ובתוכה 'אזרחים' מידידיו. קשה להגיד שהאלוף הקדיש תשומת לב רבה אלינו, הוא התחיל בנוהל 'פרטי' של מרדף, שלפחות לפי התרשמותי היה בו מרכיב כבד של שופוני'. לאחר כמה דקות איתרנו עקבות חוזרים של החוליה שכנראה החליטה לא להתקדם מערבה וחצתה בחזרה את הירדן מזרחה. את האלוף לא ראינו יותר.

לקראת סוף תקופת השירות התרחש בגזרה של הגדוד המוקטן הצפוני (בפיקודו של קצ'ה – הסמג"ד הקבוע של גדי 28(, אירוע 'מרדף המערה' בו נהרג חברי הקרוב, וסגני לשעבר בפלוגה א' של גדוד 28, רס"ן חנן מקיבוץ מזרע. חנן שימש באותו שלב כמ"פ המפקדה של הגדוד. מותו של חנן עטף אותנו – חבריו, באבל כבד שהמחיש לנו שגם לאחר תום הלחימה רבת הנפגעים שלנו בקרב לשחרור ירושלים, אנחנו מצויים בעיצומה של מערכה מתמשכת. אני מודה שלא ידעתי אז עוד כמה שנים התעסוקה המבצעית והלחימה במלחמות ישראל יהיו חלק בלתי נפרד משגרת חיי. בליווי והתמוכה בנעמי – אלמנתו של חנן ובנותיו, עסקתי במשך שנים רבות במסגרת פעילותי ב'קרן הצנחנים לטיפול במשפחות הנופלים', עמותה שהייתי בין מייסדיה ופעלתי במסגרתה במשך כ-45 מועד בי – השירות בסיני מבוא בקיץ 1969, בעיצומה של מלחמת ההתשה ב'קו בר לב' שבגזרת התעלה הוחלט להציב ל'בט"ש' (תעסוקת ביטחון שוטף) בגזרה את שלושת גדודי צנחני המילואים של חטיבה 55, כל גדוד לשירות של כ-45 ימים. אחת החוויות הקשות ביותר שחוויתי במהלך השנים בהן שירתי בצה"ל הייתה בתקופת שירות זאת – בה שירתי כמג"ד מחליף באחד הגדודים – הייתה התחושה של חוסר התכלית באיוש קו התעלה במתכונת שבה הוא הופעל בתקופה זאת. במשך כל השירות לא הצלחנו – אני ועמיתי המפקדים בקו, להבין את התכלית של איוש ע"י המעוזים הבודדים, הרחוקים וכמעט מנותקים זה מזה, כאשר כל אחד שימש "מטרת סוללה" להפגזות עזות של הארטילריה המצרית ויעד לפשיטות של יחידות הקומנדו המצריות הנועזות, גם התנועה בין המעוזים הייתה חשופה להפגזות ולפשיטות קומנדו. חיילי השריון שבמעוזים הסתגרו, מפוחדים ומותשים, מתחת לשכפ"צים (כיסוי המעוז בשכבה מיגון נגד ארטילריה) של המעוזים שהלכו ונשחקו ע"י האש הארטילרית המצרית. לא – לוחמי השריון וגם לא לנו – הצנחנים, לא היה ברור ההיגיון המבצעי של אחזקת הקו במתכונת זאת.

פיתחנו ביננו – מפקדי הצנחנים, תפישת הפעלה חילופית לפיה את המים יש לאייש, ביום ובלילה, עשרות מוצבי תצפית קטנים, מוצבות חוליות תצפית המוגנות ע"י 'שפניות' (מחסה אישי מהפגזה) המוסתרות בתוך הסוללה. מוצבי תצפית כאלה יכלו להיות כמעט אדישים לאש ארטילרית והיו יכולים לתת התרעה אפקטיבית לגבי כל ניסיון חדירה של המצרים. חשבנו שהסיכוי של תקיפה נקודתית ואפילו השתלטות מצרית על מוצב תצפית כזה אינה משמעותית מבחינת המטרה של אבטחת קו התעלה, ולהיפך היא יכולה להיות סימן המעיד על תכנון מצרי לפעילות חריגה בגזרה.

לפי תפישתנו עיקר הכוח של 'הכוחות המשוריינים בגזרת התעלהי, צריך להיות מרוכז בעורף קו התעלה, מחוץ לטווח הארטילריה המצרית, זאת באיגודי כוחות משולבים של שריון, חי"ר וארטילריה המוכנים להתערבות מהירה בכל מקרה של ניסיון צליחה. היערכות כזאת יכלה לאפשר את חיסול ניסיון הצליחה בעודו באיבו, זאת לפני התבססות הכוח המצרי במזרח התעלה. פתרון זה נראה לנו מכל נקודת צבאית – מבצעית, לוגיסטית ומוראלית, עדיף על מה שהתרחש לעיננו.

לאחר תום השירות התרוצצתי וניסיתי למצוא אוזן קשבת לדעה זאת. פניתי לכל גורם המוכר לי, החל ממוטה – שאז היה אלוף פיקוד הצפון, וכן לשורה ארוכה של מכרים וידידים שחשבתי שיש להם השפעה. כולם הפגינו הרבה הבנה וסימפטיה אך סיימו את הדיון במשיכת כתפיים של חוסר אונים.

במהלך השנים חולפת אצלי מידי פעם המחשבה שלו זכינו אז ליותר הקשבה ופתיחות מחשבתית בדרג המצביאות של מערכת הביטחון, יכול להיות שההתנהלות של מלחמת יום הכיפורים, בעיקר בשלביה הראשונים, הייתה יכולה להיות שונה לחלוטין.

תיאור שפי

כאמור, נשלחו גדודי חטיבה 55 לרצף של תעסוקה בבטי'ש ב'מלחמת ההתשה' שהתרחשה בכל עצמתה בתקופה זאת לאורכו של בר-לב'. כל גדוד תעסוקה חולק, כנהוג בימים ההם, לשני גדודים מוקטנים בני שלוש פלוגות. הגדודים הוצבו – לגזרת המתלה הדרומית והשני לגזרת בלוזה הצפונית. תפקיד גדודי הצנחנים היה לנהל מידי לילה מארבים ליד המעוזים בניסיון ליירט את חוליות הקומנדו המצרי בדרכן לתקוף את המעוזים, וכן לתקוף מידי לילה ב'אש מרחוק' את מוצבי הצבא המצרי הפרוסים לאורך התעלה.

אני, אז קצין המודיעין הוותיק של החטיבה, נעניתי – ולא בפעם הראשונה – לבקשה NY! אפשר לסרב לה' של המח"ט שלי – מוטה, שביקש ממני להחליף בתעסוקה זאת את מפקד אחד הגדודים שנעדר ולשמש כמג"ד של הגדוד שאייש את גזרת המתלה, היה זה מפגש ראשון שלי עם תפקיד של מג"ד בפועל. לקראת העלייה לקו קרא אותי אליו לפגישה מח"ט גזרת התעלה – אל"מ קלמן מגן, מכר וידיד ותיק שלי עוד מראשות שנות ה-50. בפגישה הנחה אותי קלמן שבמקביל לפיקוד על פעילות הגדוד שלי בקו, אעביר לחיילי השריון שאיישו את המעוזים, וכדבריו – לא בדיוק מצאו את מקומם בסיטואציה שנוצרה במעוזי התעלה המופגזים ומותקפים ע"י יחידות הקומנדו המצרי', את 'תורת הלחימה' והניסיון שכבר רכשנו ב'קו הבקעה', בעיקר בנושא של ארגון המעוז והיערכותו בשטח, נושא שלא היה מוכר אז ביחידות השריון שאיישו את המעוזים.

אחר שבוע של סיורים, יחד עם גלעד – מג"ד הטנקים שהיה מפקד גזרת הקו שאליו הוכפף הגדוד שלי, שהוקדשו על ידי שנינו לניסיון להטמעת השינוי בארגון המוצבים ושגרתם, החלטתי לפצל מתוך הגדוד שלי כיתות של צנחנים, כל אחת בפיקודו של קצין, ולצרפן לכל אחד מהמעוזים בגזרה, זאת על שיעסקו בהטמעה 'תוך כדי תעסוקה' של ההיערכות החדשה, ובנוסף גם יחזקו את רוחם של חיילי השריון הסדירים במעוזים. יתרת הגדוד המשיכה לעסוק במשימתנו המקורית. אני נהגתי לחלק את יומי ולילותיי בין השתתפות בפעילויות הלילה השונות עם יחידות הגדוד, ביקור במעוזים וניהול שגרת הפיקוד על הגדוד מהמאהל שלנו שמוקם ליד בסיס גדוד הטנקים שהיה מופקד על הגזרה. זאת הייתה פעילות מאד אינטנסיבית שאפשרה לי להכיר לראשונה את שגרתו של מג"ד בתקופת לחימה ('התעסוקה המבצעית' לכאורה הייתה למעשה תקופת לחימה עזה, לא פחותה מאילו שחוויתי במלחמות שהשתתפתי בהן במהלך פעילותי הצבאית).

קשה לתאר את המשוב, של תודה והערכה, שזרם אלינו ממפקדי וחיילי המעוזים בסיום תקופת השירות. אלה התקשו מאד להיפרד מכתות הצנחנים 'שלהם' בתום תקופת התעסוקה שלנו בגזרתם, הרגשתי שתרמנו תרומה של ממש לשיפור התפקוד של לוחמי השריון במעוזים, זאת למרות שלרעיונות המבצעיים שלנו לא היה כל הד בדרגים הפוקדים שמעלינו.

אירוע

באחד מסיורינו המשותפים בקו – של גלעד ושלי, הגענו ל'מעוז המזח' שמוקם בשורשו המזרחי של המזח שמוקם בפתחה הדרומי של תעלת סואץ. להפתעתי אמר לי גלעד שאת מחלקת הטנקים הקבועה המוצבת במעוז, הוא הורה להציב בלילה בקצה המערבי הרחוק של המזח במרחק של כ-2 ק"מ מהמעוז. כאשר הבעתי ספק בקשר ליעילות הצבה זאת, הסביר לי גלעד (לפי התרשמותי מג"ד טנקים משובח) שזה המקום המיטבי להציב את הטנקים, זאת מאחר 'שכאשר המצרים רואים מחלקת טנקים של צה"ל הם חוששים להתקרב לטווח של קילומטרים מסביבהי'. בלילה שלאחר הסיור המשותף הצטרפתי ל'כוח החילוץ' שהוצב מידי לילה בעורף הקו הגדודי (ליד פסל 'המדונה' על הכביש המחבר את מוצב המתלה עם קו התעלה). הכוח היה בנוי ממחלקת טנקים שתוגברו במחלקת צנחנים שנוידה על זחל"מים. מפקד הכוח היה תמיד מפקד פלוגה הטנקים ממנה נלקחה מחלקת הטנקים. לאחר רדת החשיכה נשמעו קולות ירי עזה מכיוון מעוז המזח. מיד שעט מפקד הכוח IM? שלושת הטנקים שלו לכיוון המעוז. אנחנו

  • מחלקת הצנחנים על גבי הזחל"מים, הגענו למקום האירוע בערך כחצי שעה לאחר חבירת הטנקים למקום. נותר לנו רק לחזות בתמונה הכואבת של שלושה טנקים פגועים ונטושים ולידם שלושה טנקיסטים הרוגים, זאת כתוצאה מפשיטת יחידת קומנדו מצרית על מחלקת טנקים זאת שהוצבה מידי במיקום בודד זה, ללא כל אבטחה של לידה.

למחרת התקבלה הצעתי, שהועלתה בבוקר הקודם במהלך הדיון בסיור המשותף, להציב בכל לילה בקצה במקום מחלקת הטנקים חוליית צנחנים המוגנת מהפגזה על ידי 'שפניות אישיות', ולהציב את הטנקים בתוך המעוז ככוח התערבות מיידי במקרה של היתקלות ביחידת קומנדו מצרית. תפקיד החוליה היה לצפות במהלך כל הלילה על קו המים של התעלה שהפרידה בין נמל סואץ למעוז, זאת לצורך התרעה מוקדמת על פשיטת קומנדו מהסוג שהופעל בהצלחה על מחלקת הטנקים.

1969 לכל – סיכום שנת

שנת זאת הייתה השנה העמוסה ביותר במהלך 'שנות השגרה' של פעילותי כלוחם במילואים. בשנה זאת שירתי בשני משכי ה'תעסוקה המבצעית' שתוארו לעיל. לקראת סיום התעסוקה בתעלה הוחלף המח"ט המייסד של החטיבה – מוטה גור, בעמיתו וחברי הוותיק דני מט. דני החל את תפקידו כמפקד החטיבה, בחודש אוקטובר 1969, בביצוע תרגיל חטיבתי גדול ש'דימה' את פעולת 'הצניחה/נחיתה' החטיבתית שהייתה אמורה להתבצע ע"י החטיבה במלחמת 'ששת הימים' בגזרת 'אל עריש'. הייתי מעורב, במסגרת תפקידי כקמ"ן החטיבה, במשך למעלה מחודש בתכנון ובהשתתפות בתרגיל זה. בסה"כ שירתי במילואים במהלך שנה זאת למעלה ממחצית השנה.

השילוב בשנה זאת בין שורת המטלות – מפקד במילואים, סטודנט באוניברסיטה, מנהל בחברת 'כימאויר' ובמקביל בנייה של משפחה חדשה יהודית, היה יוצא דופן בעומס האישי שהוא הטיל עלי. לי ספק שלא הייתי מתמודד בהצלחה עומס מטלות זה ללא תמיכתה העקבית והאמפטית של יהודית, שגם לה לא היה קל לעבור תקופה זאת, ועל כך אני אסיר לה תודה מכל לב. ב'מבחן התוצאה' אני מסתכל על שנה זאת כאחת המרתקות והמספקות בחיי.

ראה גם: ביוגרפיה של אריק אכמון

המסמך המקורי (סריקה)

הטקסט בעמוד זה הומר מסריקת המסמך המקורי באמצעות זיהוי תווים (OCR) ועבר עריכה קלה, ולכן ייתכנו בו שגיאות. הנוסח המחייב הוא המסמך הסרוק: