הטקסט שלהלן הוקלד ונערך מתוך המסמך הסרוק המקורי (חלק מהטבלאות סוכמו לשם קריאוּת). המסמך המקורי זמין לצפייה: חלק א׳, חלק ב׳. לסיפור החיים המלא ראו ביוגרפיה.

אריק אכמון – קורות חיים, תיאור מורחב

הסיפור המשפחתי

אמא – חנה מורנו נולדה בעיר דווינסק שבלטביה. בימי מלחמת העולם הראשונה הוגלתה משפחתה על ידי ממשלת רוסיה הצארית לעיר סמרה, שם חוותה את מהפכת אוקטובר (הרוסית נשארה השפה החביבה עליה כל חייה). בשנת 1922 חזרה המשפחה לדווינסק, ושם בגרה אמא כתלמידת מערכת החינוך העברית "תרבות", וסיימה גם סמינר גננות עברי. היא הייתה חברה בתנועת הנוער הציונית "השומר הצעיר". בשנת 1928 עלתה לארץ ישראל והצטרפה לאחיה, חבר קיבוץ רמת רחל. ככל הידוע לי, הייתה הגננת הראשונה בתנועה הקיבוצית שהוכשרה עוד בחו"ל בעברית כשפת אם, וברמת רחל שימשה גננת לילדיו הראשונים של הקיבוץ.

אבא – יקותיאל שוורץ נולד בעיר ברטיסלבה שבסלובקיה, וגדל במשפחה דתית כתלמיד ישיבה. בגיל 16 "חזר בשאלה" והפך לחניך תנועת הנוער הציונית "בלאו־וייס" (כחול־לבן). בשנת 1928 עלה לארץ והצטרף לקיבוץ גבעת ברנר. מטעם הקיבוץ נשלח ל"פלוגת עבודה" שעסקה בכיבוש עבודה עברית בחברת האשלג המנדטורית בקליה שבצפון ים המלח (לימים מפעלי ים המלח). בסופי השבוע נשלחו חברי הפלוגה להתאושש מהחום לאוויר הירושלמי הצונן של רמת רחל – ושם פגש את הגננת הצעירה (והיפה) חנה.

הוריי נישאו ברמת רחל בשנת 1932, ואני נולדתי בבית החולים "הדסה" שעל הר הצופים ב־23.5.1933. אבא לא הסתגל למנהגי רמת רחל, ולאחר שנתיים (1935) חזרו הוריי לגבעת ברנר.

שם המשפחה – בשנת 1945 החליטו הוריי, בהשפעת קריאתו של דוד בן־גוריון, להחליף את שם משפחתם משוורץ (שחור) לשם עברי. אבא חיפש שם לא שגרתי ומצא במקורות את השם אכמון, שפירושו שחור בארמית תלמודית. למיטב ידיעתי זהו שם ייחודי למשפחתנו המסועפת.

משפחתי כיום

את רעייתי יהודית פגשתי כששנינו גרושים. נפגשנו בשנת 1966 בעת לימודים באוניברסיטת תל אביב (הכרנו עוד מתקופת שירות צבאי משותף כמדריכים בקורס קצינים בשנת 1953). פגישתנו המקרית בחצרות האוניברסיטה חידשה את הקשר, והשאר הוא היסטוריה של זוגיות מאושרת הנמשכת עד היום. אני הבאתי לזוגיות את שני ילדיי מנישואיי הראשונים, ויהודית את שני ילדיה:

• אמירה – פסיכולוגית קלינית בכירה, נשואה לרון, אם לרותם, פז ונועה, וסבתא לאורי, יהלי, גבע, יובל ואלון.
• גידי – פרופסור מן המניין באוניברסיטה העברית, המתמחה בארכיאולוגיה של סין; נשוי ליעל ואב לדרור.
• צפרה (צפי) ליברמן – נשואה לגדי, נולדה בנצר סירני (1954), בת לרנה ואריק, אם למיטל ומתן וסבתא ליהלי, נגה, פלג ואגם. צפי היא תרפיסטית בכירה וניהלה את התחנה לבריאות הנפש של המועצה האזורית עמק הירדן.
• אורי אכמון – נולד בנצר סירני (1964), בן לרנה ואריק, אב לגל ושחר. שימש סמנכ"ל משאבים ארגוניים בחברה העוסקת בטכנולוגיה של תחנות כוח.
• יעל אכמון – בתנו המשותפת, נולדה בקיבוץ משמר העמק (1972); מתרגמת בכירה של ספרות יפה מאנגלית לעברית, מומחית לפנטזיה ומדע בדיוני ולספרות נוער.

אנחנו רואים את עצמנו כמשפחה אחת, שהתאגדה ממספר מקורות מוצא, המבורכת בחמישה ילדים, בנכדים ובנינים.

אבני דרך עיקריות במהלך חיי

תקופת גבעת ברנר (1935–1951)

עברתי מסלול חיים מאושר של בן קיבוץ – ילדות ונעורים בבית הילדים ובלינה משותפת – ואני זוכר את התקופה כאחת הטובות בחיי. השתתפתי כדמות מרכזית בפעילות החברתית של חברת הילדים. מגיל 9 עבדתי בחקלאות, ובהמשך התמחיתי כרפתן. בגדנ"ע (1945–1950) השתתפתי באימוני שדאות, ובמלחמת העצמאות מילאתי תפקיד בכוח ה"הגנה" המקומי. בשנת 1950 נשלחה כיתתי ללמוד בבית החינוך המשותף בעין חרוד. בעקבות הפילוג האידאולוגי בקיבוץ המאוחד החלטתי לעזוב את גבעת ברנר ולהצטרף למשפחתי במעבר לחיים חדשים בקיבוץ אחר.

גיוס לגולני (1951–1954)

ביולי 1951 התגייסתי לשירות סדיר בחטיבת גולני. סיימתי קורס מ"כים כחניך מצטיין, הוצבתי בקורס קציני חי"ר, ולאחריו הושארתי כמדריך בקורס עד סוף השירות הסדיר (פברואר 1954).

תקופת נצר סירני (1954–1966)

חקלאי וממלא תפקידים בקיבוץ, ונישאתי לרנה; בשנת 1954 נולדה צפרה. השלמתי בחינות בגרות אקסטרניות. בשנת 1956 עברתי קורס צניחה כמתנדב אזרחי ועברתי לשירות מילואים במערך המוצנח; לחמתי במבצע קדש, ובהמשך שימשתי מפקד פלוגה ובשנת 1966 קיבלתי דרגת רס"ן והוצבתי כקצין המודיעין של חטיבת הצנחנים 55, בפיקוד אל"ם מוטה גור. בשנים אלה שימשתי גם מרכז חטיבת הנוער של תנועת איחוד הקבוצות והקיבוצים. בסוף 1966 (בגיל 33) החלטתי לסיים את התקופה הקיבוצית בחיי – החלטה שנבעה מהשילוב של המשבר המשפחתי ופרידתי מרנה, יחד עם ההבנה שאני רוצה לחיות במסגרת שבה אוכל לממש את עצמי בדרכי. מיד לאחר העזיבה נרשמתי ללימודי כלכלה באוניברסיטת תל אביב.

לימודים, ששת הימים ותעופה (1966–1980)

בשנים 1966–1969 למדתי כלכלה ומדע המדינה באוניברסיטת תל אביב, ובמלחמת ששת הימים (יוני 1967) לחמתי בקרב חטיבה 55 לשחרור ירושלים. מוטה גור ואני היינו שני הלוחמים הראשונים שעלו על הר הבית במהלך הסתערות חפ"ק החטיבה. לאחר מכן מוניתי למג"ד גדוד סיור, ובמלחמת יום הכיפורים (אוקטובר 1973) לחמתי כסמח"ט ב׳ (רמ"ט) של החטיבה, והשתתפתי בקבוצת הסירות הראשונה שצלחה את תעלת סואץ במבצע "אבירי הלב". במסלול האזרחי – מנהל מסחרי ב"כימאויר" ומנכ"ל "כנף ארקיע".

ארקיע, שילוח וייעוץ (1980 ואילך)

מנכ"ל ארקיע (1980–1984) והובלת הפרטתה; מנכ"ל חברות עמילות מכס ושילוח (1985–1989); מפקד אגד התחזוקה באוגדה 90 ובמלחמת לבנון הראשונה; ומשנת 1990 יועץ לניהול לארגונים גדולים ולמערכת הביטחון. משנת 1987 תפקיד מטה בכיר באט"ל, עד השחרור לגמלאות בינואר 2007.

עיסוק במורשת קרב

"עמותת הצנחנים משחררי ירושלים וצולחי התעלה" – עמותה המאגדת את צנחני המילואים של חטיבה 55. הייתי חבר מייסד מאז הקמתה לאחר מלחמת ששת הימים, ושימשתי שנים רבות כחבר הוועד המנהל. את שיא פעילותי בה אני רואה בניהול כנס המורשת החטיבתי שהתקיים במלאת 30 שנה לקרב לשחרור ירושלים (1997) במרחב הלחימה בירושלים – אזכרות באנדרטאות הגדודיות ומסכת באתר בריכת הסולטן, בהשתתפות כ־1,500 מלוחמי החטיבה ועוד כ־4,000 מוזמנים.

"עמותת מורשת הצנחנים" – הייתי חבר מייסד בסוף שנות ה־90. בשנים 2002–2007 הייתי מופקד על השלוחה החינוכית שפעלה בגבעת התחמושת: מאות מפגשים בין תלמידים לוותיקי הלוחמים, הקמת ארכיון תיעוד והפקת סרטי וידאו קצרים.

תיעוד והנחלת לחימת חטיבה 55 – בששת הימים שימשתי קצין המודיעין של החטיבה בפיקוד מפקדי ולימים חברי, מוטה גור ז"ל, ומיד לאחר הלחימה גויסתי לשלושה חודשים לביצוע תחקיר עומק. ביום הכיפורים, בפיקוד דני מט ז"ל, הובלתי את מרכיב התכנון החטיבתי המפורט של הצליחה, והייתי נוכח כ"חפ"ק סמח"ט" בנחיתה הראשונה על הגדה המערבית של התעלה; בסוף הלחימה ביצעתי, מטעם המח"ט, תחקיר עומק מוקלט ומתומלל על לחימת החטיבה.

ספורט, השכלה ולימוד

מגיל הנעורים עסקתי רבות בספורט – אתלטיקה, שחייה, התעמלות ומשחקי כדור – בהשראת המורה להתעמלות בגבעת ברנר, אלפרד קוזמינסקי. הייתי שחיין מצטיין ב"קבוצה הכחולה" של שחייני הנוער בגבעת ברנר (1946–1948), וחבר בנבחרת הכדורעף שזכתה באליפות "הפועל" לנוער (1950). אני ממשיך לשמור על כושרי מדי יום. מנעוריי התקיים אצלי הצורך ללמוד ולהשכיל – בגרות אקסטרנית לאחר השחרור, לימודים אקדמיים בשתי רמות ולמידה במסגרות העשרה עד היום.

פרטי קשר

רח׳ וולמן 9, תל אביב 69400 · טל׳: 03-6491408 · נייד: 054-4268507 · דוא"ל: achmonar@gmail.com