התייחסות מסכמת של אריק אכמון (דצמבר 2017) לספרו של ד"ר גדעון אביטל-אפשטיין על חטיבה 55 במערכה על ירושלים ב-1967.

67 ירושלים, מלחמה

התייחסות מסכמת לספרו של ד'ר גדעון אביטל – אפשסיין מסמך זה נכתב כסיכום למעורבות אינטנסיבית שלי בתהליך הייזום והכתיבה של ספר זה. את התייחסותי לספר אני עושה לאחר הקריאה של כל הטיוטה האחרונה שהופצה להערות, וכמו כן לאחר קריאת חלק ניכר מהספר כפי שהוצא לאור. מבוא למחקר – אני נמצא בהכרה שנדרשת עריכה של מחקר אקדמאי בסוגיית של 55 במערכה לשחרור ירושלים במלחמת ששת הימים. הצורך במחקר עלה אצלי כתוצאה מהתחושה שלאחר שנות דור לא הצלחנו – הלוחמים במערכה, להגיע להסכמה על דרך התנהלותה. אני עדיין חושב שרק מחקר אקדמי מעמיק יכול להביא ליצירתה של הסכמה זאת (ראה את התייחסותו של אביטל בנידון בע' 12 של הספר).

מסגדת ההתייחסות – מסמך זה מתמקד בעיקר בחלקה של חט' 55 במערכה כפי שהיא משתקפת מהספר. התייחסות זאת אינה עוסקת בהערכת ערכו הספרותי של הספר ואיכותו כמסמך של היסטוריה צבאית. ההתייחסות הינה הערכה שלי, כקורא בעל ניסיון בתחום הצבאי של נושא הספר, וכמו כן בעל ידע אישי רב בפרטי ההתרחשות של הלחימה בירושלים בכלל ושל לחימת חטיבה 55 בפרט.

• – אני משאיל כאן את ההגדרה של אביטל לתהליך 'התגייסותו' לעריכת המחקר על המערכה בירושלים וכתיבת הספר בעקבותיו. כאמור לעיל הצורך במחקר נולד אצלי מזה זמן רב, ולאחר מספר ניסיונות לעניין בכך היסטוריונים צבאיים מובילים (בין השאר יואב גלבר ומוטי גולני), הבנתי שללא איתור של 'ספונסר' בעל עניין ומשאבים שייתמוך בביצוע המחקר אין סיכוי לממש צורך זה הלכה למעשה.

בתחילת שנת 2012 אלי גבי מגל בזעם רב על מצגת של יוסי לנגוצקי, שהוא נוכח בהצגתה, המספרת את סיפור המערכה על ירושלים. לדבריו של גבי המצגת הייתה מוטה ולא ייצגה את מהלך הלחימה כראוי. הצעתי לגבי ולדורון מור, בפגישה שהתקיימה בביתי, 'לקבל את המקל' ולנסות ולממש את ביצוע המחקר, זאת בתמיכה של עמותת גבעת התחמושת שנראתה לי כגוף המתאים ביותר לכך. אכן הם הצליחו תוך זמן קצר לגיים את העמותה למשימה, אביטל הומלץ כחוקר המבצע ע"י שני חבריו האישיים – יגאל תמיר ואמנון נויבך, זאת כפי שמתואר בצורה ציורית בספר (ע' 11). מעודבותי בתהליך הכתיבה – נודע לי לראשונה על הטלת משימת המחקר על אביטל מפנייה של עמיתי קצ'ה, שלאחר פגישה עם אביטל טען באוזני בלהט רב שיש לו הרגשה שנכנסים כאן לפרויקט מיותר שעומד להתבצע בידי האדם הלא נכון. אני מצדי טענתי שהפרויקט הוא הכרחי וכנראה שאביטל נבחר לבצעו בתהליך ראוי. הפצרתי בקצ'ה לא 'לייצר' התנגדות למחקר בין עמיתנו מגד' 28, כפי שהוא אמר לי שהוא מתכוון לעשות.

פגישותיי הראשונות עם אביטל נערכו בחודשים יולי עד אוגוסט של שנת 2015. פגישות אלה והמשך מעורבותי בפרויקט לא ארכו זמן רב, זאת כתוצאה מהתרשמות שלילית שלי ממהלך הדברים כפי שנוהלו ע"י אביטל. בהמשך השתתפתי בשני מפגשים שנערכו על ידי אביטל – מפגש ל'תחקיר' הקרב בגבעת התחמושת ומפגש מפקדים לסיכומי הלחימה במערכה על ירושלים, לא הייתי מרוצה, בלשון המעטה, מהתכנים ודרך הניהול של מפגשים אלה. בעקבות מעורבותי בעבודת אביטל עד אז שלחתי להנהלת עמותת גבעת התחמושת מסמך המפרט את התרשמותי מעבודה זאת (המסמך מצ"ב), ולאחר קיבלתי כל התייחסות לחוות דעתי 'ניתקתי ‘yan ממעורבות פעילה בהמשך תהליך הפקת הספר.

חשוב לי לציין שמלבד המפגשים הראשונים עם אביטל שעסקו בעיקר בהיבטים העקרוניים של פעילותו, לא רואיינתי ע"י אביטל באשר למעורבותי בלחימה, הן כקמ"ן חט' 55 והן כלוחם בקרב. בכך החמיץ אביטל לדעתי את האפשרות ללמוד מהידע שנצבר אצלי ב'שנות הדור' בהן אני עוסק בתחקור לחימתנו בירושלים ובהנחלת מורשת הקרב של חט' 55 במערכה זאת. NIT? מאפיינים עיקריים של הספר בחלק זה של המסמך אני מתייחס לנושאים המרכזיים שנראים לי כחשובים ליצירת ההתרשמות הכוללת מהספר. מאחר ו'קצר המצע מלהשתרע' מלהעלות את מאות ההסתליגויות שיש לי מתכני הספר, אני מסתפק כאן רק בהבאה של דוגמאות מהותיות המתייחסות מנושאים אלת:

הישנים מול כשלים – הספר הוא רחב יריעה ולדעתי ניתן לזהות בתוכו שני נרטיבים מרכזיים, השונים מאד זה מזה: / הנרטיב הראשון, בו יש לאביטל הישג מרשים הינו זה העוסק בסוגה של 'מורשת הקרב כאן יש קטעים בספר המתארים בצורה מפורטת ולעיתים מרגשת את סיפורם של הלוחמים בקרב בירושלים, זאת בעיקר בזירות הלחימה המרכזיות של חטיבה 55 – הקרב בגבעת התחמושת של גד' 66 והקרב בדרך של גד' 28. באופן אישי קראתי בנשימה את תיאור הלחימה בדרך שכם של עמיתי מפלוגה א' גד' 28 – פלוגה בה שרתתי ופיקדתי עליה במשך שנים רבות עד כחצי שנה לפני המלחמה. המפגש עם כמעט כל אחד מלוחמי הפלוגה, ובעיקר תיאור לחימתם ונפילתם של חברי הקרובים ביותר הייתה בשבילי חוויה מטלטלת.

/ הנרטיב השני, בו אני רואה כישלון מהותי של אביטל הינו זה העוסק בסוגה של ה'היסטוריה הצבאית'. כאן ההתייחסות הינה לתיאור וניתוח המלחמה שהתרחשה במערכה בירושלים. מאחר ורובו של הספר היה לדעתי אמור לעסוק בנרטיב זה, מטבע הדברים שחלק ניכר של התייחסותי במסמך זה עוסקת במרכיב זה של הספר.

מול תוצאה – לצורך עריכת המחקר וכתיבת הספר (להלן 'הספר') התקשר אביטל עמותת גבעת התחמושת בהסכם המגדיר את מטרת הספר, וכן את המרכיבים העיקריים בתהליך הפקתו. להלן השוואה שערכתי של ההישג לעומת הכישלון במימושם של מספר נושאים מרכזיים בהסכם:

א) הגדרת תכני הספר – מההגדרות בראשית ההסכם ניתן לקבוע בבירור את התכנים בהם היה על הספר להתרכז: / המטרה (ציטוט) – "המזמין מעוניין בעריכת מחקר שיבחן YY? את המערכה בירושלים במהלך מלחמת ששת הימים, תוך התייחסות למשמעות פעולותיה בהקשר ההיסטורי של ישראל בכלל ושל מלחמת ששת הימים במיוחד מתוך כוונה לפרסם את המחקר בספר שיוצא לאור".

לדעתי מטרה זאת משייכת את הספר בבירור לסוגה של 'היסטוריה צבאית'.

/ התוצאה – המקיף שערכתי על תכניו של הספר נראה לי שהטיפול במרכיב זה בספר הינו קטן יחסית. לעומתו הוקדש חלקו העיקרי לטיפול בסוגת 'מורשת הקרב' ולעיסוק רחב יריעה ברקע ההיסטורי העמוק ב'דברי הימים' של מערכות ירושלים לדורותיהם, ראה להלן את הניתוח הכמותי של תכני הספר.

ב) ליווי הספר – בסעיף המרכזי )4( של ההסכם נקבעה הקמה של ועדת ליווי' בת שלושה חברים, ששמותיהם נקבעו בגוף ההסכם, תפקידה של הועדה היה לשמש כנציג 'המזמין' לצורך החלטה על מידת ההלימה של הכתוב בספר למרכיביו השונים כפי שהוגדרו בהסכם:

• המטרה – הפעלת ועדת ליווי עתירת סמכויות (המוגדרות בסעיפי המשנה של סעיף מרכזי זה) שתגרום לכך שתתקיים הלימה בין סעיפי ההסכם למוצר הסופי שיופק בעקבותיו.

התוצאה – ועדת הליווי לא התכנסה ולו פעם אחת. הספר הוצא לאור ללא כל בקרה פנימית – של עמותת גבעת התחמושת, או חיצונית – של מומחים בתחום ההיסטוריה הצבאית.

היקף הספר – בסעיף 2.3 של ההסכם קיימת הגדרה של היקף הספר (ללא נספחים, מפות, צילומים וכד'): המטרה (ציטוט) – "הספר יהיה בהיקף של כ-350 עמוד".

התוצאה – הוצא לאור ספר שחלקו התוכני גדול בצורה מהותית מההיקף הנ"ל. לציבור הקוראים הוגש ספר עב כרס (של 565 עמודי תוכן) שתכניו חורגים בצורה בוטה מהגדרתם בהסכם.

חשוב לציין בהקשר זה שאין לבוא בטענות לאביטל (משפטן מנוסה), על שהצליח להשיג הסכם המאפשר לו לכתוב בספר רתונו ררל הוולה טול רוחו (ראה החליחסוח לוושא זה רמסתד ששלחחי להוהלח טתוחח ההחמושח התצ"ר) כמותי של תכולת הספל – מניתוח זה ניתן ללמוד על תפישתו של אביטל באשר לדגשים העיקריים שעליו עליהם תשובה בכתיבת הספר, להלן טבלה המציגה נושא זת:

נושא/יחידה עמודים משק?

שהוקדשו | בספר – %

מבואות 247 ל הכתוב במרכיב זה נראה כתקציר של התייחסות התייחסות כללית לירושלים ולתולדות יותר מקיפה ומעמיקה המצויה בספרות הרחבה המלחמות על 'מלחמות ירושלים' לאורך הדורות. יש למרכיב זה קשר מועט עם ספר המיועד להתרכז בלחימה בירושלים במלחמת ששת הימים.

הכללתו בהיקף הנוכחי מביאה ל'ניפוח' מיותר

של הספר.

חט'16 6 % לא התייחסתי במסמך למרכיב זה, זאת מאחר סה"כ התייחסות ללחימת החטיבה שאיני בקיא בו מספיק.

חט 19

סה"כ התייחסות ללחימת החטיבה – ביל

חט'55 התוכן במרכיב זה בספר גדוש בשגיאות חמורות סה"כ התייחסות ללחימת החטיבה 122 "!2 | בהצגת נתוני הלחימה. התיאור הכולל של לחימת החטיבה אינו קוהרנטי וחלקיו 'מודבקים' בקטעים ש'הומצאו' ע"י אביטל.

סכום ביניים של המחבר 54 10% למיטב דעתי רובו של חומר זה הינור בעל מסקנות מקצועיות של אביטל לחומר עד ° מועט מבחינה מקצועית.

דפי פתיחה והגיגי סיבום 59 10% למיטב דעתי רוב החומר במרכיב זה של דברי פתיחה בתחילת הספר, והגיגי הגיגים חסרי מבחינה מקצועית.

המחבר בסיומו

סה"כ ההתייחסות תוכנית בספר לסוגיות 565 100% לסיכום החלקים שנקראו על ידי 482 ע) = השונות שהוא בהן הספר ארוך מדי, לא מדויק ומעיד על חוסר ההבנה של המחבר במרכיב הצבאי של הלחימה.

קיים חוסר סימטריה מהותי בין מרכיביו השונים של הספר. כמעט מחציתו הוקדשה למבואות שאינם נדרשים בהסכם שנחתם עם אביטל. קיים בספר עיסוק לא פרופורציונלי בלחימת חט' 55 והזנחה של העיסוק בלחימת החטיבות האחרות. כדאי לזכור שמניע מרכזי לכתיבת הספר הייתה 'להעמיד במקום' את הצנחנים שכאילו ניכסו לעצמם את תהילת 'משחררי ירושלים'. לפחות מהמשקל היחסי שאביטל הקדיש ללחימת ‘on 55, מתוך כלל המערכה, אפשר להתרשם שהוא מסכים לגישת 'הצנחנים'. מעדכה סדודה או 'קדב – למיטב דעתי המאפיין העיקרי של המערכה בירושלים היה אלמנט ה'היתקלות'. זאת החל מהרמה הלאומית, בה מדינת ישראל הופתעה מכניסת ירדן למלחמה וכלה בהכנסה ללחימה של היחידות שהשתתפו בלחימה בירושלים, בעיקר נוגעת מציאות זאת ללחימתה של חט' 55. החטיבה הוסבה ללחימה בירושלים במעבר-חד, מתכנית למבצע מוצנח/מונחת באל עריש ללחימה בשטח בנוי בירושלים, ובמרכזה הבקעה של הקו העירוני המבוצר שתפריד בין שני חלקי העיר, זאת בנוהל קרב של כ-12 שעות. משך זמן לנוהל קרב שהיה כמעט על סף הבלתי אפשרי מבחינה צבאית. צה"ל לא היה מוכן לכניסת צבא ירדן ללחימה וכאשר החלה לחימה זאת, בהפתעה מוחלטת, התגובה הייתה במתכונת הצבאית של 'קרב היתקלות' – 'האויב משמאל, הסתער, פיקוד המרכז הגיב 'כל מה שהיה לו'. למציאות הייתה השפעה מהותית על מתכונת הלחימה של החטיבות המשתתפות ובעיקר על זאת של חטיבה 55 ש'התקלתה' הייתה הקיצונית ביותר בהשוואה לחטיבות האחרות.

בספרו של אביטל אין כל התייחסות למציאות לחימה זאת. בין השאר, לדעתי, בגלל חוסר הבנה יסודי שלו באשר למשמעויות הצבאיות של מתכונת לחימה כזאת. למיטב ידיעתי ניסיונו הצבאי של אביטל מצוי כולו בתחום המודיעין. מעולם לא עסק בפיקוד על יחידה לוחמת וכנראה התקשה להבחין במשמעויות של אילוצי לחימה הנרכשות רק במהלך של התנסות בפיקוד בפועל.

נושאים מחותיים שלא 17010 בספל – בהנחה שמוקד הספר היה אמור להיות בסוגה של 'היסטוריה צבאית' בתכניו, לפחות העוסקים בלחימת חט' 55, התייחסות לשני המופעים הבסיסיים ביותר בניתוח הכולל של מתכונת לחימה: עבודת המטה בניהול הלחימה – הקורא בספר יכול להתרשם שלחימת החטיבה התנהלה מעצמה. לא קיימת בתיאור שלה בספר כמעט התייחסות למערכת המורכבת של עבודת המטה ותהליכי הניהול של הלחימה. חוסר זה בולט במיוחד במציאות של קרב ההיתקלות שבו על המפקדים להחליט כל הזמן מה עושים ומה לא עושים.

• זיהוי מוקדי הלחימה ונקודות המפנה בהתנהלותה – אפשר להתרשם מקריאת הספר שלחימת חט' 55 בירושלים הייתה 'מהלך שטוח' של רצף לחימה קשה. למעשה היו בה מוקדי לחימה משתנים וכן עליות ומורדות בהתנהלותה. אלה מאופיינים בעיקר ע"י מופעי 'הפיקוד והשליטה' המתרחשים במהלכה, כגון:
• 'קבוצות פקודות' – בהן מקבלים מפקדי היחידות את הפקודות לביצוע משימותיהם, אלה התנהלו הן במהלך נוהל הקרב והן ברצף הלחימה.
• מפנה' – שינויים מהותיים במהלך הלחימה המחייבים שיקול מהותי על מתכונת המשכה.
• 'מוקדי החלטה' – מפקד היחידה לשנות את מתכונת הלחימה שהתנהלה עד להגעה למוקד כזה.

בספרו של אביטל יישנה החמצה כמעט מוחלטת של זיהוי מופעים אלה. פה ושם הם מוזכרים בהתייחסות כמעט אקראית של שורה או שתיים. אסתפק בדוגמאות הבאות:

1( פקודת האלוף נרקים לכניסת החטיבה ללחימה – פקודה זאת ניתנה ביום ב' 5.7 בשעה 14:15 במפקדת הפיקוד ברמלה. הפקודה התבצעה במתכונת של 'פקודה מהירה' האופיינית למציאות של קרב היתקלות, אך התנהלה כהלכתה מבחינת הנוהל הצבאי, זאת הן מבחינת המשתתפים בה והן מבחינת העזרים שליוו את נתינתה. בספר מתוארת פקודה זאת כפגישה אקראית של מספר דקות בין מפקד החטיבה לאלוף הפיקוד, בה לא הובהרה בצורה מדויקת משימת החטיבה, ולא נקבע לו"ז לביצוע הלחימה ושעת "ש" להתחלתה.

התיאור 'הומצא' ע"י אביטל ולא קיים כל בינו לבין המציאות שהתרחשה בפועל באירוע )2 מפנה' בנוהל הקרב של החטיבה – רגע זה התחולל במהלך מפגש של כ-15 דקות על גג 'בית ההסתדרות' המתנשא בשוליים הדרומיים של שכונת 'מאה שערים', בשעה 22:00 של יום ב' ה-5.7, לכאן הובהלה מפקדת החטיבה למפגש מפקדים (ראה ע' 366) בו נוכחו – נרקים, מוטה ואלוף זאבי (גנדי) שנשלח במיוחד מהמטכ"ל על להיות שותף ב'רגע מפנה' זה. במפגש זה (אני הייתי נוכח בו כ'זבוב על הקיר') הוצגו למוטה שתי חלופות 'סגורות' למועד ה"ש" לתחילת הלחימה – הראשונה, בשעות החשיכה של אותו לילה, והשנייה – בשעה 08:00 למחרת בבוקר. לבקשת מוטה הסכים האלוף לדחות את מועד אישור החלופה שתיבחר עד לשעה 01:00 באותו לילה, זאת על מנת שתהיה למוטה שהות להתייעץ עם המג"דים על המועד הנראה להם כנכון ומתאים לרמת הכנותיהם ללחימה באותה עת. בספרו של אביטל מתואר רגע מפנה זה בשתי שורות קמצניות (בסופו של ע' 366).

3 מוקד החלטה'- מוקד ההחלטה הדרמטי כי לדעתי לא החשוב ביותר) במהלך הלחימה של החטיבה, הייתה פקודתו של מוטה להכנים את כל החטיבה לשלב האחרון של לחימה לצורך ההשתלטות על העיר העתיקה. החלטה זאת התקבלה על ידו במהלך תצפית על העיר העתיקה מהרחבה שלפני מלון 'אינטרקונטיננטל' (כיום 'שבע הקשתות') וניתנה למפקדי הגדודים ברשת הפיקוד החטיבתית האלחוטית (אירוע זה מתועד – הן בתמונת מקור והן בתמונה משחזור הקרב). בספרו של אביטל אין זכר לאירוע זה, פה ושם הוא מזכיר שמפקדי הגדודים קבלו פקודה 'להיכנס' לעיר העתיקה, זאת ללא שום קשר לנסיבות ההחלטה, לתיאור ההתנהלות שבעקבותיה היא התקבלה ולפקודה שניתנה בסיומה. בנוסף אין כל אזכור לאירוע שנחרט בהיסטוריה של הלחימה בירושלים – ההשתלטות על רחבת הכותל שנעשתה ע"י חפ"ק החטיבה. סיכום

• ספוד מלחמה או סיפורי לוחמים – ספרו של אביטל מאבד לדעתי את דרכו בקונפליקט שני הנרטיבים שלו: הראשון – נרטיב 'סיפור המלחמה', אותו יש לבנות בראיה של 'מלמעלה למטה' – מהראיה הכוללת של התרחשות הלחימה אל גיעות' בתיאורי הלוחמים בחלקים שלה.

/> השני- נרטיב 'מורשת הקרב', יש לבנות בראיה של 'מלמטה למעלה'- מסיפורי הלוחמים לצורך תחושה של סיפור הלחימה הכולל.

אביטל ניסה להחזיק את המקל בשני קצותיו, הוא לדעתי 'קרח מכאן מדדי איכות – אפשר לקבוע את ערכו של הספר באמצעות כמה מדדי איכות בסיסיים:

בנתונים – דיוק זה הינה התשתית הבסיסית לאפשרות לבנות, הן את סיפור המלחמה והן את סיפורי הלוחמים. ספרו של אביטל במאות שגיאות עובדתיות (לפחות בכל האמור בלחימת חט' 55). זיהוי השגיאות נעשה בהשוואה בין הכתוב בספר לבין נתוני המקור שעמדו לרשותו של אביטל, ו/או שהיה עליו ללמוד במחקר שהוא היה אמור לעשות על המלחמה.

יצירת 'אמת אלטרנטיבית"- הספר בנוי במתכונת של 'שמיכת טלאים', בה משולבים תיאורי לחימה אותנטיים שנאספו ע"י אביטל, הן מתחקירים שנעשו ע"י אחרים והן מתחקירים שהוא עשה לרבים מלוחמי החטיבה.

אביטל לא הצליח לחבר קטעים אלה לסיפור לחימה קוהרנטי, לצורך יצירת רצף הסיפור הוא 'המציא' תיאורי לחימה 'אלטרנטיביים' שבינם לבין המציאות כפי שהתרחשה בפועל אין ולא כלום.

עבודה רשלנית – בכתיבת הספר עמדו לרשות אביטל מקורות רבים, לדוגמא: אני העברתי לו דיסק עם מאות פריטים של 'חומרי מקור' שאספתי במשך כשנתיים בארכיון צה"ל. מאפיין בולט בהמרתם של חומרים אלה לכתיבה בספר הינה הרשלנות בה נעשתה המרה זאת. כהמחשה לקביעה זאת ברצוני להביא 3 דוגמאות:

• הראשונה, בתיאור חבירת מפקדת 28 למפקדת החטיבה מתאר אביטל את הגעת מפקדת הגדוד למחנה "שנלר' בשעות אחה"צ המאוחרות של יום ב' ה-5.6, ובהמשכה מפגש של המג"ד עם מוטה בה הוא קיבל את משימת הגדוד. בפועל התרחשו הדברים אחרת, מטה הגדוד חבר למפקדת החטיבה ברח' צפניה רק בשעה 23:00 בלילה, זאת במועד קבוצת הפקודות השנייה שניתנה למפקדי החטיבה. תחקיר פשוט של מי מהמעורבים באירוע היה מבהיר לאביטל את ההתרחשות למעשה.
• השנייה, נושא תפקוד המודיעין של החטיבה זוכה לביקורת רבה בספר, ואכן הייתה בעיה קשה בהשגת חומרי מודיעין ללחימה בירושלים. ללא ספק מציאות זאת הקשתה מאד את התכנון למפקדי היחידות ובהמשך את ניהול הלחימה של היחידות שלהם. אבל בכל זאת סופקו למפקדי היחידות ולמפקדת החטיבה מאות פריטים של חומרי מודיעין (מפות, תצ"אות ופוטוסטטים). אביטל לא טרח למצוא מהיכן הם הגיעו, בתחקיר פשוט היה מתגלה לו הסיפור כיצד הושג חומר זה. לא את מלוא הסיפור חבל שהרשלנות בתחקיר השאירה נושא זה עלום מידיעת הקוראים.
• השלישית, תיאור לחימתם של הטנקים וסיירת חט' 80 ב'קרב על מתואר באריכות רבה, אך למעשה מהווה שקשוקה' של נתוני אמת עם 'המצאות' מבית היוצר של אביטל. תחקיר קצת יותר מעמיק, למשל של עמוס ירון ו/או שלי (שנינו היינו מעורבים באירוע זה בצורה מהותית) היה 'עושה סדר' בסיפור והופכו מתיאור לא קוהרנטי לסיפור המלא והמדויק של אירוע לחימה חשוב 910 דבר לי שאביטל רואה את עצמו בחזקת – וגם'- גם היסטוריון חשוב מחונן, לעניות דעתי לא זה ולא זה. את הנימוקים למסקנתי זאת פירטתי לעיל במסמך זה.

ולסיום, אני רוצה לסיים את הערכתי על ספרו של אביטל בציטוט מהסיפא בחוות דעת של היסטוריון צבאי על הספר. אגב, ההיסטוריון היחידי כמה שפנו אליהם שהסכים להתיוחס לספר בכתב, לצערי – בעילום (מצ"ב כנספח): 'בקיצור, *רושלים 1967 מחכה להיסטוריון שיעלה את הסיפור המלא ובצורה בתירת נספחים:

התייחסות שלי לעבודתו של אביטל.

2) התייחסות שלי להסכם אביטל.

3( חוות דעת של היסטוריון צבאי.

ראה גם: ביוגרפיה של אריק אכמון

המסמך המקורי (סריקה)

הטקסט בעמוד זה הומר מסריקת המסמך המקורי באמצעות זיהוי תווים (OCR) ועבר עריכה קלה, ולכן ייתכנו בו שגיאות. הנוסח המחייב הוא המסמך הסרוק:

• עמוד 1